פרישה מעבודה כחלון הזדמנויות 

כבר שנים אנחנו מפנטזים, בתקופות של לחץ ועומס בעבודה, על זמן הפרישה. "אח, כשיהיה לי זמן, ואני לא אהיה חנוק במחויבויות לעבודה, אני אצא לטיול מסביב לעולם, אתחיל ללמוד לנגן בפסנתר, ואצטרף לקבוצה של ארכיאולוגים חובבים". יש רבים שלא רק מפנטזים, אלא גם מגשימים את התוכניות. אבל שלב הפרישה עצמו, מתברר, עשוי להיות קשה ואפילו טראומטי.
הפרישה מסיימת תקופה של מעורבות פעילה במשימות ופרויקטים מוגדרים במקום העבודה. היא כרוכה ביציאה ממסגרת ארגונית וחברתית קבועה, וגם מסדר יום מאורגן ומוגדר סביב שעות העבודה. בנוסף, אסור לשכוח שהפרישה מסיימת גם מילוי תפקידים ביצועיים וחברתיים, המתגמלים את העובד במעמד, כוח וכסף.
ולא שתמיד מלקקים דבש בעבודה. אבל גם אם העבודה עצמה הייתה קשה, ואפילו לא בהכרח גרמה לנו סיפוק - עצם היציאה מהמסגרת נתפסת אצל רבים כנקודת מפנה. אנחנו עשויים לחוש אפילו בחסרונם של הריבים הקטנים עם המנוול התורן בעבודה. פתאום, כשאנחנו בבית, חל גם שינוי בתפקידים במסגרת המשפחתית, ונוצרת מערכת ציפיות חדשה מצד בני המשפחה לסוג של תפקידים שעלינו מלא.
ישנם מאורעות מעטים ברצף החיים, הגורמים סידרה כל כך צפופה ואינטנסיבית של שינויים מהותיים. כשאנחנו חושבים על הגיוס לצבא, נישואין, הולדת ילדים, ואפילו, חס וחלילה, מחלה קשה - אנו מגלים שהפרישה מאופיינת במידה רבה יותר של פתאומיות ועוצמה, בו זמנית עם המולה ומבוכה רגשית. אם כן, נכון יהיה להתייחס אל הפרישה כאל אחד האירועים המורכבים והעמוסים בחיינו, על מלוא הסיכונים והסיכויים שבה.

הזדמנות חד פעמית

כל עובד מגיע לפרישה כשהוא מצויד בנתונים האישיים שלו: דימוי עצמי, מצב בריאותי, ניסיון חיים רלוונטי ויכולת התמודדות עם שינויים ומצבי לחץ. לאנשים שונים יש תפישות עולם שונות היכולות לעודד הסתגלות לשינוי, או לחסום לקיחת סיכונים. לכל אדם יש מודלים רלוונטיים מעברו האישי, המנחים את התנהגותו ואת הבחירות שלו.
הבסיס הערכי לעיצוב התפקידים הצפויים לאחר הפרישה, מושפע מהאישיות ומרמת המודעות האישית של כל אדם. כמובן שגם הרקע המקצועי, החברתי, התרבותי והמשפחתי מרכיבים את הבסיס הזה. לכן, גם ההתמודדות עם הפרישה והבנת ההזדמנויות הנפתחות בעקבותיה, מושפעות עמוקות מהרקע האישי.
בזכות הפנסיה וחסכונות למיניהם, אנחנו למעשה משתחררים מנטל מלחמת הקיום, או לפחות מהחלק המורכב מעבודה במלחמה הזו. אנחנו גם משתחררים במידה לא מבוטלת מחובות והתחייבויות כלפי אחרים. כעת עומדות בפנינו שתי ברירות. האחת, היא לבחור בקיום ריק וסתמי, המשוח בצבעי המרירות, האדישות, הריקנות והייאוש. האפשרות השנייה היא לבחור בקיום שיש בו פתח לביטוי כישורים שהיו סמויים עד כה, הנותנים לקיומנו איכויות ייחודיות.
מדובר, בעצם, בהזדמנות חד פעמית, שלעולם אינה עומדת לרשות הצעירים הממהרים לקראת הישגים, ולחוצים במירוץ להגשמת מטרות. לאדם המבוגר ניתנת אופציה ייחודית להזיז הצידה את המחויבויות, ואפילו את הנורמות החברתיות שלהן היה מורגל עד כה, ולהציב בראש סדר העדיפויות את המטרות האישיות שלו בלבד. לבחון את מערכת הצרכים האישית שלו, ולאתר סוגי עשייה לסיפוק רצונותיו וטעמו האישי.
למשל, אדם שעבד שנים רבות בתעשייה, אבל תמיד ניכר בו הדחף ליצירה אומנותית, יוכל לראות בפרישה חלון הזדמנויות למימוש שאיפתו. או אישה שעסקה ברפואה, אבל לא הספיקה לממש את כישרונותיה והתעניינותה בעיצוב. עם הפרישה מהעבודה, אנו יכולים לבחור להעמיד את עצמנו בפתח של תהליך שחרור ממנהגים חברתיים כובלים ("לא נאה למנהלת בית ספר לבלות ימים שלמים על שפת הים"), מדעות קדומות ("גברים לא לומדים בקורס לבישול"), וממוסכמות חברתיות שמרניות ומדכאות.

חמשת כללי הזהב

כלומר, בראייה נכונה, שלב הפרישה יכול להיות הזדמנות לגלות את ה"אני" האמיתי שלנו. מימוש הבחירה הזו, יתבטא ברצון וביכולת של כל אחד מאיתנו ליישם את חמשת כללי הזהב הבאים:
1. להעריך מחדש את עמדתנו כלפי עצמנו והסובב אותנו, ואת סדרי העדיפויות בחיינו.
2. לנסות דברים חדשים ותחומים חדשים, שטרם התנסינו בהם.
3. להיות מעורבים ומתעניינים.
4. להיות יצירתיים.
5. לקחת סיכונים.
התייחסות נכונה לפרישה ותהליך חיובי ומלא סיפוק בעקבותיה, הם התנאי העיקרי למעבר בעתיד לזיקנה מוצלחת. אם הפורש יצליח לאתר לעצמו מטרות לעשייה העונה על צרכיו ומעניקה לו תחושה של משמעות, הוא יזכה בתחושת ערך מחודשת בעיני עצמו, משפחתו וקהילתו. כך, ורק כך, יעלה על הדרך לאינטגרציה מוצלחת בזקנתו.

www.50plus.co.il